בנם הבכור של רבקה ומשה יצחק. נולד ביום ח' בחשוון תשי"א (19.10.1950) ביפו. אח לאפרים ושלמה.

יעקב שאול גדל והתחנך ביפו. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר היסודי "בר יוחאי" בשכונת קריית שלום בדרום תל אביב.

בשלהי שנת 1962 עבר עם משפחתו לרמת גן והמשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "הרא"ה". בשנתו הראשונה בתיכון למד בתנאי פנימייה בישיבת "בני עקיבא נחל יצחק" במושב נחלים הסמוך לפתח תקווה, ולאחר מכן, כשמשפחתו התגוררה באופן זמני בירושלים, למד בתיכון "מעלה" בעיר.

בצעירותו בלט בשובבות, בחריפות שכל, באומץ וביצירתיות אשר אתגרו את המבוגרים סביבו, כפי שתיארו בני משפחתו. בנעוריו התפתח לנער מרשים בעל נוכחות והופעה נאה.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל. אף שקיווה לשרת בתפקיד קרבי, שובץ לרבנות הצבאית בשל רקעו והצטיינותו, ושימש בתפקיד מש"ק דת בבית הספר לשריון במחנה "עמנואל" ("ג'וליס") שבשפלת החוף.

בתקופה זו אובחנה בגופו מחלת מעיים כרונית. בנחישות לא ויתר על השירות הצבאי ואף עבר בהצלחה קורס קצינים. בסיומו שובץ לתפקיד קצין דת בבסיס של חיל האוויר. לאחר מכן השתחרר והמשיך לשרת במילואים ככל שנדרש.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 גויס לפלוגה ט' של הרבנות הצבאית, פלוגה האמונה על פינוי חללים. שאול עסק במסירות בפינוי חללים שגופותיהם במצב קשה מאוד, ויחד עם חבר לפלוגה התנדב למשימה שאיש לא רצה לעסוק בה – פינוי גופות של חללי אויב סורים. בתום שמונה חודשי מילואים שוחרר ושב לביתו.

למד לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן בחוג המשולב למדעי החברה, הכולל לימודי כלכלה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה ומדעי ההתנהגות. בלט כסטודנט מוכשר ונבון, ועד מהרה התמנה לעוזרו האישי של ראש החוג המשולב. לאחר מכן החל ללמוד לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. הצטרף לארגון הבינלאומי "אאיס"ק" לסטודנטים לכלכלה ושימש כיושב ראש שלו במשך שתי כהונות.

בשנת 1982 נישא לאסתר לבית אלטמן. לאחר הולדתה של בתם הבכורה קבעו את ביתם בגבעת שמואל, יישוב קטן וצעיר באותם הימים, שם גדלו ששת הילדים - טובי, שמעון, אריאל, רות, מיכל ויהונתן.

לפרנסתו עבד כאיש שיווק ופרסום בתחום הבנקאות. באותו הזמן עסק במשרה מצומצמת בפיתוח תחום התרבות היהודית במועצה המקומית גבעת שמואל: הוא קיבל את התפקיד באופן זמני ונדרש לארגן שיעורי תורה ולדאוג לתשלום לרבנים שלימדו בהם. ואולם שאול הנלהב לא הסתפק בכך. תחילה יזם פעילות לכבוד יום ירושלים עם הרצאה על הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, הרצאה שהצליחה להביא קהל רב למתנ"ס, ואחרי כן המשיך ליזום פעילויות מוצלחות, יצירתיות ומקוריות.

עד מהרה הפכה המשרה הזמנית לקבועה. כמנהל המחלקה לתרבות תורנית בגבעת שמואל דאג בין היתר לקיומו של שיעור יומי של פרשת השבוע לילדים לאחר התפילה בבתי הכנסת; ארגן קייטנות לילדים בחופשת פסח ובחופש הגדול; ייסד שיעור תורה לנשים בביתו; להנאתם של ותיקי היישוב הביא את הזמר ג'ו עמר להופעה במתנ"ס; יזם תערוכות אומנות במתנ"ס; והוציא לפועל טיולים ושבתות עיון בבתי מלון. הודות ללהט שלו הצליח להביא מרצים ומרצות מן המעלה הראשונה שהרצו בנפש חפצה וויתרו על כל גמול. בשנת 1991, במלחמת המפרץ, הקים קייטנה בימי ההשבתה מלימודים, ובאותה השנה, בגל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, יזם פעילות משותפת לעולים החדשים ולתושבי המקום הוותיקים למען היכרות הדדית ותמיכה. בתפקידו ראה שאול לנגד עיניו את צורכי התושבים, נתן מענה לכולם – צעירים ומבוגרים, גברים ונשים – ושימש דוגמה לבעלי תפקידים דומים ברשויות אחרות. מתוך ניסיונו בשיווק ופרסום הקפיד לשלוח ידיעה למערכת עיתון "הצופה" על כל פעילות שיזם. זו פרסמה את הידיעות, וכך הפכה גבעת שמואל לאבן שואבת לציבור הדתי-לאומי.

בשנת 1992 נאלץ לעבור השתלת כבד בלונדון, בירת אנגליה, בעקבות החמרה במצבו הבריאותי. הרופאים בבית החולים עמדו נפעמים מול מאבקו ההרואי לחיים, וגם אנשי הקהילה היהודית בלונדון התאהבו בו וביקרו אותו בימי אשפוזו הממושך.

במרוצת השנים שירת במילואים, ורק לאחר ההשתלה קיבל פטור משירות. אף על פי כן לא ויתר על זכות זו והמשיך להתנדב בבסיסי צה"ל, בייחוד בהדרכת עולים חדשים.

עם שובו ארצה חזר לפעילות ציבורית, אך הפעם התגייס למען עמותת "מושתלי כבד". מעמותה קטנה הפך אותה שאול לעמותה חשובה ומלאת פעילות שיזמה ימי כיף למושתלים ולבני משפחותיהם, ערכה כנסים וימי עיון בהשתתפות מנתחים ידועי שם וקידמה את תחום ספורט המושתלים. הוא עצמו השתתף בכמה תחרויות ספורט כאלה.

עוד לקח על עצמו לנהל קופת גמילות חסדים יישובית, ועשה זאת במסירות וביעילות, כדרכו.

כל חייו היה פעיל ביישוב מגוריו. התפלל כשליח ציבור, כן היטיב לתקוע בשופר. כשהתבקש לשאת דברים, ידע להרשים את קהלו, וכל מי שזכה לקבל ממנו הקדשה או ברכה בכתב ידו היפה, התרגש עד מאוד.

בשנת 2000 חלה החמרה במצבו. בהדרגה כשל כוחו במאבק לנהל חיים מלאים, פעילים ומשמעותיים, עד שהחזיר את נשמתו לבורא.

יעקב שאול גולדפרב נפטר ביום כ"ח בניסן תש"ס (3.5.2000). בן חמישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה. הותיר אישה, שישה בנים ובנות, הורים ושני אחים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "בטח בה' בכל מאודו, הִרבה פעלים לתורה, כִּבּד תלמידי חכמים והוקיר רבנן, עסק בצרכי צִבור באמונה".

בני משפחתו של שאול הקימו לזכרו ספרייה ואולם עיון בבית ספר "מורשת זבולון" בגבעת שמואל, שאותם תכננה בהתנדבות האדריכלית רויטל קורנגוט, תושבת העיר. על לוח ההנצחה בכניסה נכתב, לצד שמו ותמונתו: "פעל להפצת התורה וערכיה בקרב בני הנוער והציבור כולו".

באתר עיריית גבעת שמואל הועלה דף לזכרו.